מאבק האלמנה שנאבקה על הזיכרון - סיפורה המרגש של דרורה כהן
דרורה כהן, תושבת ותיקה של שכונת נווה שאנן בחיפה, מצאה את עצמה בעין הסערה כאשר החליטה להתנגד לתוכנית תמ"א 38 בבניין המגורים שלה. הסיבה העיקרית להתנגדותה הייתה רצונה העז לשמר את זיכרו של בעלה האהוב, יוסי, שנהרג במלחמת יום הכיפורים. חששה העיקרי היה שהשינויים שהפרויקט יחולל בבניין ובסביבתו יטשטשו את זכר השנים המשותפות והמאושרות שבילו בדירתם הצנועה.
רקע אישי ומשמעות הבית
דרורה ויוסי כהן התחתנו בשנת 1970 ועברו להתגורר בדירת 2 החדרים שרכשו בקושי רב בשכונת נווה שאנן. למרות התנאים הדחוקים, הזוג היה מאושר ובנה את חייו המשותפים בהרמוניה. אולם האושר היה קצר מועד. במלחמת יום הכיפורים נהרג יוסי בקרבות בסיני, ודרורה מצאה את עצמה אלמנה צעירה.
"הבית הזה הוא כל עולמי", היא מספרת בעיניים דומעות. "כל פינה, כל חפץ, מזכירים לי את יוסי ואת החיים שבנינו ביחד. המחשבה שמישהו ייכנס ויהרוס, ישנה את המרקם העדין של הזיכרונות, הייתה בלתי נסבלת עבורי".
הקונפליקט סביב תמ"א 38
לפני כשלוש שנים, בעקבות סקר שביצעה עיריית חיפה, הוחלט כי הבניין ברחוב אלכסנדר ינאי 15 שבו מתגוררת דרורה, יעבור חיזוק ושיפוץ במסגרת תמ"א 38. רוב הדיירים תמכו בהחלטה, שכן הבניין הישן אכן היה זקוק לשדרוג ולחיזוק מפני רעידות אדמה. אולם דרורה התנגדה נחרצות.
"אני מבינה את החשיבות של חיזוק מבנים במדינה כמו שלנו", היא מסבירה. "אבל מבחינתי, הבית הזה הוא מעין מוזיאון, אנדרטה לזיכרו של יוסי. הרעיון של למחוק ולשנות את המרחב הזה נדמה לי כמו חילול הקודש".
למרות שכנים שניסו לשכנע את דרורה ולהסביר את יתרונות הפרויקט, היא נותרה איתנה בהחלטתה. כאשר ניגשו אליה נציגי היזם וניסו לפתותה בהטבות שונות, סירבה בנימוס אך בתקיפות: "אין מחיר שיכול לקנות את הזיכרונות האלה. אני לא מוכרת את העבר שלי בשום תנאי".
התהודה הציבורית וגל התמיכה
סיפורה של דרורה תפס תאוצה תקשורתית לאחר שהעיתונאי אילן כפיר פרסם כתבה מקיפה בנושא בעיתון המקומי. הכתבה חשפה את המאבק האישי של האלמנה ואת ההיבטים הרגשיים העמוקים הכרוכים בהתנגדותה לתמ"א 38. הסיפור עורר הדים נרחבים וגל של אהדה ציבורית כלפי דרורה.
"אני מבין את התסכול של שאר הדיירים", הסביר כפיר. "תמ"א 38 היא פרויקט חשוב וחיוני. אבל הסיפור של דרורה כהן מראה שיש גם היבט אנושי שאסור להתעלם ממנו. לפעמים, בית הוא הרבה יותר מסתם קירות ותקרה. הוא מהווה עוגן רגשי, מרחב זיכרון שאין לו תחליף".
בעקבות הכתבה, החלו להגיע לדרורה מכתבי תמיכה מכל רחבי הארץ. אנשים שחוו אובדן ושכול הזדהו עם מאבקה וחיזקו את ידיה. היו גם כאלה שהציעו סיוע כספי ומשפטי. מוסדות ציבור, כמו יד לבנים ואגודת האלמנות, גם הם הביעו תמיכה בדרורה ופנו בשמה לגורמים עירוניים בבקשה למצוא פתרון הולם.
מציאת פתרון יצירתי ומכבד
בעקבות הלחץ הציבורי, החליטו בעיריית חיפה לקיים דיון מיוחד במקרה של דרורה כהן. בסופו של הליך ארוך, שכלל בין היתר ביקור של נציגי העירייה בדירתה, גובש פתרון מתווך ויצירתי.
הוחלט כי פרויקט תמ"א 38 בבניין יצא אל הפועל, אך תוך התחשבות מקסימלית ברגישויות של דרורה ושימור האלמנטים החשובים לה. בין השאר, סוכם כי:
- חדרי הדירה המקוריים יישמרו ככל הניתן ללא שינוי, ורק החלקים הציבוריים של הבניין ישופצו.
- פינת הזיכרון הקטנה שהקימה דרורה לבעלה בחדר השינה תישאר על כנה.
- הקבלן יממן עבור דרורה דירה זמנית בקרבת מקום למשך תקופת העבודות, כך שלא תיאלץ להיות נוכחת בשעת ההריסה והבנייה.
ראש העיר, איתמר שמעוני, שיבח את ההחלטה: "זהו פתרון אנושי וראוי שמכבד גם את הצורך בהתחדשות עירונית, וגם את הרגישות לסיפור האישי של התושבת. תמ"א 38 אמנם נועדה לחזק בניינים, אבל אל לנו לשכוח שבבניינים האלה גרים בני אדם, עם מורכבות רגשית וחוויות חיים ייחודיות".
לקחים והשלכות לעתיד
המאבק האישי של דרורה כהן טומן בחובו מסרים חשובים לכל העוסקים והמעורבים בפרויקטים של תמ"א 38. הוא ממחיש את החשיבות שבהכרה והתחשבות ברובד הרגשי והסמלי של בעלי הדירות, מעבר לשיקולים הכלכליים והתכנוניים הרגילים.
המקרה גם מדגים את הפוטנציאל שבמציאת פתרונות יצירתיים, מכבדים ומותאמים אישית, גם במצבים מורכבים ורגישים. הוא מוכיח שבאמצעות הידברות פתוחה, אמפתיה וגמישות מחשבתית, ניתן להתמודד עם התנגדויות לתמ"א 38 בצורה הוגנת ואפקטיבית.
בטווח הרחוק, המקרה של דרורה מזמין חשיבה עמוקה יותר על האופן שבו פרויקטי התחדשות עירונית צריכים להתחשב בהיסטוריה, בזהות ובזיכרון הקולקטיבי של תושבי השכונות והערים. ייתכן שבעתיד, נדרש לפתח מנגנונים מובנים להתייחסות לצרכים ייחודיים ולסיפורי חיים מיוחדים במהלך התכנון והיישום.
בסיכומו של דבר, סיפורה האישי של דרורה כהן זימן דיון ציבורי מרתק ורב משמעות. הוא הזכיר לכולנו שמאחורי כל דלת בבניין העומד בפני חיזוק, מסתתרים גורלות ורגשות אנושיים מורכבים. טוב נעשה כחברה אם נלמד להטות אוזן קשבת, להכיל נרטיבים מגוונים ולפלס דרכים להתחדשות עירונית שהיא גם אנושית ורגישה.
