תמ"א 38 והתחבורה הציבורית: אתגרים והזדמנויות בהתחדשות עירונית
פרויקטים של תמ"א 38, המובילים להתחדשות מבנים ולציפוף עירוני, משפיעים באופן מהותי על מערכות התחבורה והתשתיות בסביבתם. בעוד שהגדלת מספר יחידות הדיור ושיפור חזות הרחוב הם יעדים חשובים, חיוני לוודא שהתשתיות העירוניות, ובפרט התחבורה הציבורית, יכולות להתמודד עם הגידול בביקושים. כיצד משפיעה תמ"א 38 על התחבורה במרקם העירוני, ומה ניתן לעשות כדי להפוך את ההשפעה לחיובית יותר?
העומס על התשתיות התחבורתיות
אחת ההשלכות הישירות של תוספת יחידות דיור במסגרת תמ"א 38 היא הגידול בנפח התנועה באזור. ככל שמספר התושבים עולה, כך גדל הביקוש לנסיעות ברכב פרטי, במוניות ובתחבורה ציבורית. בפועל, תשתיות הכבישים והמדרכות לא תמיד מותאמות לעלייה החדה בעומסים, מה שעלול להוביל לגודש תנועה, מחסור בחניה ואף סכנה בטיחותית.
הבעיה חריפה במיוחד בשכונות ותיקות, שתוכננו במקור עם תשתיות צרות יותר ומיעוט שטחי חניה. כאשר מספר כלי הרכב הפרטיים עולה משמעותית בעקבות תמ"א 38, מצב זה עלול להחמיר ולייצר "צווארי בקבוק" תחבורתיים שמקשים על התנועה ברחובות.
דוגמה לכך ניתן למצוא בשכונת לב העיר, שעברה בשנים האחרונות התחדשות נרחבת בזכות פרויקטי תמ"א 38 בגבעתיים. תושבים מדווחים על קושי גובר למצוא מקומות חניה, וכן על הצפת המדרכות הצרות על ידי הולכי רגל, כלי רכב חונים ורוכבי אופניים וקורקינטים חשמליים, עד כדי סיכון הבטיחות.
הזנחת התחבורה הציבורית
נקודה מדאיגה נוספת היא שהתמריצים הכלכליים בתמ"א 38 דוחפים את היזמים להתמקד בעיקר בהגדלת מספר הדירות למכירה. לעומת זאת, ההשקעה בשיפור תשתיות התחבורה הציבורית נותרת לעתים קרובות בעדיפות משנית. כתוצאה מכך, התוספת באוכלוסייה לא מלווה בהכרח בשדרוג מערך האוטובוסים, המוניות השירות או מסלולי התחבורה הציבורית.
היעדר תחבורה ציבורית נגישה, תדירה ויעילה מגביר את התלות בכלי רכב פרטיים, מה שמוביל לגידול בזיהום האוויר ולבזבוז שטחים יקרים עבור חניה. מחקר של מרכז מילקן מ-2019 מצא כי ברשויות שבהן שיעור גבוה של פרויקטי תמ"א 38, אחוז השימוש ברכב פרטי עלה ב-10% בממוצע, לעומת רק 3% באזורים עם פחות פרויקטים.
הפתרון: תכנון הוליסטי ומבוסס תחבורה ציבורית
כדי להתמודד עם האתגרים הללו, נדרשת ראייה רחבה וארוכת טווח של מערכות התחבורה כחלק בלתי נפרד מהליכי התמ"א. קובעי המדיניות, המתכננים והיזמים צריכים לשלב כוחות כדי ליצור מרקם עירוני שמעודד ניידות בת-קיימא.
ראשית, חיוני להבטיח כי פרויקטי התחדשות עירונית יכללו גם את ההשקעות התחבורתיות הנדרשות. לדוגמה, בפרויקט תמ"א 38 מורחב בראשון לציון, נבנה על ידי העירייה מסוף תחבורה חדש הכולל רציפי אוטובוס מרווחים ומערך של שבילי אופניים, במקביל לשדרוג הבניינים עצמם.
כמו כן, יש לשלב בתכנון העירוני עקרונות של ציפוף מבוסס תחבורה ציבורית (TOD). המטרה היא ליצור צפיפות גבוהה של מגורים ומסחר ברדיוס הליכה סביב צירי הסעת המונים, כגון תחנות רכבת או מסופי אוטובוסים מרכזיים. בכך, מתאפשרת נגישות גבוהה לתחבורה ציבורית ומצטמצם הצורך בשימוש בכלי רכב פרטיים.
כלי שימושי נוסף הוא מנגנון "היטל ההשבחה הייעודי", שבמסגרתו יועברו חלק מההכנסות מהיטלי ההשבחה של תמ"א 38 למימון ישיר של תשתיות תחבורה באותו אזור. מודל כזה כבר מיושם באופן חלקי בתל אביב, ומוכיח את עצמו כדרך אפקטיבית לממן את השדרוגים הנדרשים.
בנוסף, כדאי להרחיב בפרויקטי תמ"א את השימוש בפתרונות של "ניהול ביקושים", כגון הגבלת מקומות חניה, אזורים מופחתי תנועה, והטבות לנסיעה שיתופית. צעדים אלו נועדו להפחית את התמריצים לשימוש ברכב פרטי ולהסיט את הביקוש לכיוון אמצעי תחבורה בני-קיימא.
השפעות חיוביות אפשריות
מעבר להתמודדות עם האתגרים, למהלכי תמ"א 38 טמון גם פוטנציאל חיובי לתרום לתחבורה הציבורית. הריכוז המוגבר של אוכלוסייה בשכונה מחודשת יכול להצדיק פתיחה או הגברה של קווי אוטובוס חדשים שקודם לא היו כדאיים. כלומר, עצם הגידול בביקוש יוצר לעתים מסה קריטית שמאפשרת למפעילות התחבורה לספק שירות טוב יותר.
בנוסף, פרויקט תמ"א יכול להוות מנוף לשדרוג כולל של המרחב הציבורי בשכונה. הזדמנות זו מאפשרת הכללת מדרכות רחבות, שבילי אופניים, נתיבי תחבורה ציבורית ייעודיים ועוד. שיפורים אלו נותנים עדיפות ברורה להליכה, לרכיבה ולשימוש בתחבורה ציבורית על פני הרכב הפרטי.
בטווח הארוך, תהליכי תמ"א 38 אף עשויים לשנות את פני העיר בכיוון של פחות תלות ברכב. דור העתיד שיגדל בסביבה עירונית צפופה, נגישה ומשולבת תחבורתית, צפוי לאמץ דפוסי ניידות בני-קיימא בקלות רבה יותר.
סיכום
תמ"א 38 וההתחדשות העירונית מהוות מפנה דרמטי במרקם הבנוי בישראל, ומערכות התחבורה והתשתיות הן שחקן מפתח בתהליך זה. ללא התייחסות עמוקה לצד התחבורתי, מהלכי הציפוף עלולים להיתקל בקשיי נגישות ובעומסים בלתי נסבלים.
אולם, אם נשכיל להתאים את התכנון התחבורתי לאתגרים הללו, ואף לנצל את ההזדמנויות הגלומות בהם, נוכל לעצב סביבה עירונית חדשה. סביבה שבה ההתחדשות הפיזית של הבניינים משולבת היטב במערך תשתיות מתקדם, מכליל ובר-קיימא.
זוהי משימה מורכבת שתדרוש שיתוף פעולה בין בעלי עניין רבים - מקבלי החלטות, אדריכלים, מהנדסי תנועה, יזמים, חברות תחבורה ועוד. אך זהו גם אתגר הכרחי וראוי, שכן התחבורה והתנועה הן הדם שמזרים חיים בעורקי הערים שלנו. ככל שנדע לתכנן אותן נכון, כחלק אינטגרלי מתהליכי ההתחדשות, כך נוכל להבטיח עתיד עירוני מקיים ומשגשג יותר לכולנו.
